רשלנות רפואית: מתי יש עילה, איך מוכיחים ועד מתי תובעים

פקודת הנזיקין מגדירה התרשלות גם כמצב שבו אדם במשלח יד לא השתמש במיומנות, או לא נקט את מידת הזהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה נוקט באותן נסיבות (סעיף 35). ברפואה, המבחן הוא מה היה עושה רופא סביר בתחום, עם המידע שהיה בידיו באותו רגע, ולא מה שמתברר בדיעבד.

רפואה כרוכה בסיכונים, ולכן סיבוך ידוע שהתממש למרות טיפול תקין אינו רשלנות. מצבים שבהם נבחנת לרוב שאלת ההתרשלות הם אבחון שגוי או מאוחר, טעות בניתוח או במינון תרופה, מעקב שלא בוצע אחרי תוצאת בדיקה חריגה, ושחרור מוקדם מדי מבית החולים. בתשובה על ניתוח שלא הצליח יש הרחבה על ההבדל בין סיבוך לרשלנות.

כדי שתביעה תצליח צריך להראות שלושה דברים. הראשון, התרשלות: הטיפול סטה מהרמה המקובלת. השני, נזק: פגיעה גופנית, נפשית או כלכלית. השלישי, קשר סיבתי: ההתרשלות היא שגרמה לנזק, ולא מחלת הרקע או סיבוך שהיה קורה בכל מקרה.

הקשר הסיבתי הוא לרוב השלב הקשה ביותר. גם כשברור שנפלה טעות, הצד שכנגד יטען שהתוצאה הייתה זהה גם בטיפול נכון. במקרים מסוימים החוק מקל על התובע: כשהתובע לא יכול היה לדעת מה בדיוק קרה, הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטה מלאה של הנתבע, והנסיבות מתיישבות יותר עם חוסר זהירות, עובר אל הנתבע הנטל להוכיח שלא התרשל (סעיף 41 לפקודת הנזיקין). אם הכלל הזה חל במקרה מסוים היא שאלה משפטית שנבחנת לגופה.

כך זה נראה בתיק אמיתי. נניח שבדיקת דם שגרתית הראתה ערך חריג, איש לא הזמין בירור נוסף, ומחלה שהייתה יכולה להתגלות מוקדם התגלתה שנה אחר כך בשלב מתקדם. השאלות שיישאלו הן: האם רופא סביר היה מבחין בתוצאה ושולח לבירור (התרשלות)? מה המצב הרפואי היום לעומת מה שהיה צפוי (נזק)? ומה היה קורה אילו המחלה התגלתה בזמן (קשר סיבתי)? על כל אחת מהן ישיבו מומחים, והתשובות שלהם עשויות להיות שונות.

חוק זכויות החולה קובע שאין לתת טיפול רפואי בלי הסכמה מדעת של המטופל (סעיף 13). כדי שההסכמה תהיה מדעת, המטפל צריך למסור מידע סביר על האבחנה, על מהות הטיפול ומטרתו, על הסיכונים ותופעות הלוואי, על טיפולים חלופיים, ועל הסיכויים והסיכונים שבהימנעות מטיפול. לטיפולים שמנויים בתוספת לחוק, ובהם ניתוחים (למעט כירורגיה זעירה), צנתורים וכימותרפיה, ההסכמה צריכה להיות בכתב (סעיף 14).

כשטיפול ניתן בלי הסבר מספק על סיכון שהתממש, עשויה לקום עילת תביעה גם אם הטיפול עצמו בוצע כראוי. הרחבה נמצאת בתשובה על הסכמה מדעת.

החוק מחייב את המטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית (סעיף 17), ומטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע מהרשומה הרפואית שלו, כולל העתק (סעיף 18). במקרים חריגים מטפל רשאי לעכב מידע שעלול לגרום נזק חמור לבריאות המטופל, וההחלטה מועברת לוועדת אתיקה. תקנות זכויות החולה קובעות תקרה לתשלום על העתק, ומסמכים כמו מכתב שחרור, סיכום אשפוז ותוצאות בדיקות נמסרים פעם אחת בלי תשלום בסיום הטיפול. מאחר שהחוק מחייב תיעוד, גם רישום חסר או לקוי הוא לעיתים חלק מהטענות בתיק, ולכן כדאי לבקש את התיק המלא ולא רק סיכומים.

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות שמי שרוצה להוכיח ״עניין שברפואה״ יצרף לכתב הטענות חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו (תקנה 87). בית המשפט רשאי לפטור מכך או לדחות את מועד ההגשה רק כשיש הצדקה. לכן הסדר המעשי הוא: קודם התיק הרפואי, אחר כך בדיקה ראשונית של עורך דין, ורק אז מומחה שבוחן אם הייתה סטייה ומה הקשר לנזק. ראו גם את התשובה על חוות דעת לפני תביעה.

תקופת ההתיישנות היא שבע שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות). בתביעות נזיקין היא נספרת מהיום שבו אירע הנזק. אם הנזק לא התגלה באותו יום, היא נספרת מהיום שבו התגלה, אבל אז התביעה מתיישנת אם לא הוגשה בתוך עשר שנים מהיום שבו הנזק אירע (סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין). כשלא ידעתם, בלי אשמתכם, עובדות אחרות שמקימות את העילה, למשל שהנזק נגרם מטיפול רשלני, ייתכן שהתקופה תתחיל רק כשנודעו לכם (סעיף 8 לחוק ההתיישנות), וזה נבחן בכל מקרה לגופו. לקטינים, התקופה אינה נמנית עד גיל 18 (סעיף 10 לחוק ההתיישנות).

נניח שבינואר 2020 בוצע ניתוח, ונזק שנגרם בו התגלה רק בינואר 2025. שבע שנים מיום הגילוי מסתיימות בינואר 2032, אבל עשר שנים מיום הנזק מסתיימות כבר בינואר 2030, ולכן זה המועד האחרון להגשה. דוגמה אחרת: תינוק שנפגע בלידה ב-2015 מגיע לגיל 18 ב-2033, ולכן בדרך כלל אפשר לתבוע בשמו עד 2040, כשימלאו לו 25.

התביעה מוגשת בדרך כלל נגד המוסד הרפואי, כמו בית חולים או קופת חולים, ולעיתים גם נגד הרופא. מוסד אחראי למעשי עובדיו, ובמקרים רבים הוא הנתבע העיקרי. פירוט נוסף בתשובה על הנתבעים בתביעת רשלנות בבית חולים.

הפיצוי נקבע לפי ראשי נזק: הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות וטיפוליות, עזרת הזולת, התאמות דיור, וכאב וסבל. תיקים כאלה נמשכים לרוב זמן רב וכרוכים בעלויות של חוות דעת ואגרות, ולכן כדאי לחתום עם עורך הדין על הסכם שכר טרחה כתוב, שמפרט את השיעור, מי נושא בעלות חוות הדעת ומה קורה אם התביעה נדחית.

אם אתם חושדים שהטיפול בכם או בבן משפחה לא היה תקין: