זיהום בבית חולים: המדינה תשלם 1.8 מיליון ₪ על מות פג

הפג נולד באוקטובר 2011 ועבר עם אחותו התאומה לפגייה של שיבא. בבוקר היום הרביעי הופסק הטיפול האנטיביוטי שקיבל מאז הלידה, אחרי בדיקת דם תקינה. בשעה 15:00 נמדד אצלו חום של 38.3 מעלות. תרביות נשלחו רק אחרי 17:00, ומתן האנטיביוטיקה התחיל רק ב-18:30.

בלילה מצבו הידרדר. אחרי חצות אחות הזעיקה רופאה, והוא הועבר לטיפול נמרץ. בשעה 03:10 נקבע מותו, אחרי החייאה ממושכת. בבדיקות התברר שנדבק בחיידק עמיד מסוג אנטרובקטר ESBL.

ההורים והאחות התאומה תבעו את המדינה בשם עצמם ובשם עיזבון הבן. התביעה הוגשה ב-2018, ימים ספורים לפני שחלפו 7 שנים מהמוות. פסק הדין ניתן ב-20 באוגוסט 2026 על ידי השופטת אורלי מור-אל, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 3316-10-18).

זיהום נרכש הוא זיהום שמטופל נדבק בו בזמן האשפוז, ולא הביא איתו מהבית. חיידקים עמידים עוברים בין מטופלים בעיקר דרך ידיים, ציוד ומשטחים. פגים, קשישים ומטופלים בטיפול נמרץ חשופים יותר מכולם.

משרד הבריאות מפרסם נתונים חציוניים על אלח דם נרכש (זיהום בזרם הדם) ביחידות טיפול נמרץ, לפי בית חולים. בדוח על המחצית הראשונה של 2025, שפורסם ב-30 באוקטובר 2025, הפגייה של שיבא הייתה מעל היעד הארצי. אותו שיעור נמדד גם ברמב"ם.

אבל כדאי לקרוא את הנתונים בזהירות. מדובר בחצי שנה וביחידה אחת, כלומר 7 מקרים בסך הכול. הנתונים מ-2025 גם לא מלמדים דבר על מה שקרה ב-2011. מה שהם כן מראים הוא שזיהומים נרכשים נמדדים, שיש להם יעד, ושכל אחד יכול לבדוק את המצב בבית החולים שלו.

תביעת רשלנות רפואית נשענת על סעיף 35 לפקודת הנזיקין. רשלנות היא מצב שבו מי שעוסק במקצוע לא נקט את מידת הזהירות שאיש מקצוע סביר היה נוקט באותן נסיבות. בדרך כלל, מי שתובע צריך להוכיח את זה.

אבל בזיהום שנרכש בבית חולים יש בעיה ברורה: ההורים לא יכולים לדעת מי נגע בתינוק, איזה ציוד לא עוקר ואיזה נוהל לא נאכף. לכן יש סעיף 41 לפקודה, שנקרא "הדבר מעיד על עצמו". כשהתובע לא יכול לדעת מה גרם לנזק, והנזק נגרם על ידי נכס (כמו מחלקה, ציוד או מתקן) שבשליטתו המלאה של הנתבע, והנסיבות מצביעות על רשלנות יותר מאשר על זהירות, נטל ההוכחה עובר לנתבע. כלומר, בית החולים צריך להוכיח שלא התרשל.

כלי נוסף הוא הרשומה הרפואית. לפי סעיף 17 לחוק זכויות החולה, המטפל חייב לתעד את מהלך הטיפול. כשיש חורים בתיעוד, בתי המשפט עשויים להעביר את הנטל לבית החולים לגבי אותו פרק זמן. וסעיף 18 לאותו חוק נותן לכם זכות לקבל עותק מהרשומה.

השופטת הבהירה שזיהום בבית חולים אינו מטיל אחריות אוטומטית. לדבריה, במקרה כזה "הנטל אכן עשוי לעבור אל בית החולים, אך לא בכל מצב". כאן היא קבעה שהתנאים התקיימו: לפי מחקר של בית החולים עצמו, סביר שמקור החיידק בפגייה, וסביר יותר שהועבר מהצוות מאשר מההורים.

בית המשפט קבע: המדינה לא הרימה את הנטל. "לא הוצג כל נוהל כתוב של בית החולים לפני האירוע" לגבי היגיינה ומניעת העברת חיידקים. נהלים כתובים להורים ולצוות נכתבו רק בנובמבר 2011, אחרי המוות. והשופטת הוסיפה: "הנתבעת בחרה באסטרטגיה של 'שתיקה רועמת'". חמישה חודשים קודם לכן הייתה בפגייה התפרצות של חיידק עמיד אחר, ומת בה פג. לדברי השופטת, היה מצופה שייערכו בדיקה, ריענון הנחיות וניטור, אבל "דבר לא נעשה או לפחות דבר לא הוכח".

בית המשפט מצא גם כשל בטיפול עצמו, מהחום של 15:00 ואילך: "ההמתנה הממושכת שהייתה במקרה זה עד להחלפת המשמרת אינה סבירה". לפי פסק הדין, היה צריך להתחיל טיפול בתוך שעה עד שעה וחצי, ולכן היה עיכוב של שעתיים עד שעתיים וחצי. על הרישום "נראה טוב" מ-22:00 כתבה השופטת שהוא "לא תיעוד מספק של בדיקה". על בסיס זה נקבע אובדן של לפחות 40% מסיכויי ההחלמה. אבל זו קביעה חלופית: האחריות המלאה נובעת מכך שלא הוכח שנעשה די למניעת ההדבקה.

ועוד נקודה שכמעט לא דווחה: בית המשפט לא מצא רשלנות בשלושת הימים הראשונים, ושיבח את הצוות. "אין בתוצאה לא פשוטה זו כדי להטיל דופי ברופאי או צוות המחלקה", כתבה השופטת. האחריות הוטלה על המדינה, כמי שמפעילה את בית החולים.

המדינה טענה בהליך שזיהומים בפגיות הם סיכון מוכר, שלא ניתן למנוע לגמרי, ושהחיידק היה נדיר. אחת המתמחות העידה שבמשמרת היו שתי מתמחות אחראיות על 70 עד 80 תינוקות ולפעמים יותר. גם בית המשפט התרשם מ"צוות מיומן ומסור, שעבד בתנאים לא פשוטים".

מהצד השני, פסק הדין מסמן מה בתי המשפט מצפים לראות: נהלים כתובים, תחקיר אחרי כל התפרצות, ותיעוד מלא של מה שנעשה בכל שעה. בית חולים שלא מציג את אלה עלול לשאת באחריות, גם אם כל רופא בנפרד פעל כראוי.

ויש שאלה של זמן. מהמוות ועד פסק הדין עברו כמעט 15 שנה, והתביעה הוגשה ממש לפני תום תקופת ההתיישנות. פסק הדין ניתן בערכאה הראשונה, ולמדינה יש זכות לערער לבית המשפט העליון בתוך 60 יום. נכון לסוף ספטמבר 2026, לא ידוע על ערעור.

אם אתם חושדים שאתם או בן משפחה נדבקתם בזיהום בבית חולים, כדאי לפעול מוקדם, כל עוד הפרטים טריים:

נניח שתינוקת נדבקה בזיהום בפגייה בשנת 2026, שרדה ונותרה עם נזק. התביעה בשמה יכולה להיות מוגשת עד גיל 25: שבע שנים שמתחילות לרוץ רק ביום הולדתה ה-18. אבל ההורים, שתובעים בשם עצמם, צריכים בדרך כלל להגיש את תביעתם בתוך 7 שנים מהיום שבו נגרם להם הנזק, כלומר בערך עד 2033.

במקרה של שיבא, התביעה הוגשה ימים ספורים לפני המועד האחרון. זה הספיק, אבל לא השאיר מקום לטעות. וככל שעובר זמן, קשה יותר למצוא עדים ומסמכים. מדריך מלא על התהליך תמצאו במדריך לתביעת רשלנות רפואית.