ערר על החלטת מרב״ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים)

לפי הערכת משרד הבריאות שהובאה במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (נובמבר 2024), יש כ-24,000 הפניות לבדיקות במרב״ד בכל שנה. לפי אותו מסמך, באפריל 2024 המתינו כ-19,000 איש לבדיקת כשירות לנהיגה. מופנים אליו נהגים ומבקשי רישיון שמצבם הרפואי מעורר שאלה לגבי כשירותם לנהוג. גם מי שנפסל ל-12 חודשים או יותר בגלל נהיגה בשכרות, כולל בהשפעת סמים, חייב להיבדק אצל הרופא המוסמך לפני שהרישיון מוחזר לו, כפי שמוסבר בכתבה על נהיגה תחת השפעת קנאביס.

מרב״ד הוא גוף רפואי. לפי משרד הבריאות, "אחריות המרב״ד בתהליך היא רפואית בלבד", ורשות הרישוי במשרד התחבורה היא המחליטה על הרישיון. הסמכות קבועה בסעיף 51 לפקודת התעבורה: רשות הרישוי רשאית "בהחלטה מנומקת" לפסול מי שאינו ראוי לנהוג "מחמת כושר נהיגה לקוי", לצמיתות, לתקופה או עד שיתמלאו תנאים.

לא כל החלטה היא "כשיר" או "לא כשיר". הרופא המוסמך רשאי לקבוע תנאים והגבלות, כמו נהיגה באור יום בלבד או במשקפיים (תקנה 194). גם עליהם אפשר לערור. מאז תיקון התקנות במאי 2026, התנאים צריכים להיות "המתחייבים מממצאי הבדיקות" ומהמסמכים הרפואיים, במקום הנוסח הקודם, "כפי שיראה לנכון".

לפי תקנה 195(א), הערר מוגש "תוך 30 ימים מיום שהודעה לו ההחלטה". לפי משרד הבריאות, סופרים מהיום שבו רשות הרישוי מסרה לכם את ההודעה. לכן שמרו את המכתב, המעטפה או אישור המסירה. התקנות אינן קובעות דרך להאריך את המועד.

הוועדה דנה בהרכב של שלושה רופאים (תקנה 195(ב)). לפי תקנה 195א(א), היא רשאית "לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה", להורות על בדיקה מחודשת, או לתת החלטה אחרת. התקנה אינה קובעת שהשינוי חייב להיות לטובתכם, וכדאי להביא זאת בחשבון כשההחלטה המקורית כבר מתירה נהיגה בתנאים.

את הערר, בצירוף שובר האגרה ששולם, שולחים לוועדת הערר בבית החולים שיבא בתל השומר, בדואר, בדואר אלקטרוני או בפקס. בטבלה ובתרשים מופיעים המועדים והעלויות העדכניים.

רשות הרישוי אינה מקבלת את התיק הרפואי שלכם. לפי משרד הבריאות, ההחלטות של המכון ושל ועדת הערר "עוברות למשרד הרישוי באופן כללי ותמציתי בלבד". הנימוקים המלאים נשארים במכון.

אתם זכאים לקבל אותם. תקנה 195ג קובעת שהרופא המוסמך או ועדת הערר ימסרו, לפי בקשתכם, את תוצאות הבדיקה, ממצאיה ונימוקיה. אם הם סבורים שמסירת הממצאים לכם עלולה לפגוע בכם מטעמים רפואיים, הם ימסרו אותם לרופא מטעמכם. שולחים למכון בקשה בכתב בצירוף הצהרה על ויתור על סודיות רפואית, בטופס שבאתר gov.il.

בלי הנימוקים אי אפשר לדעת מה צריך להוכיח. החלטה שנשענת על תוצאה של בדיקה אחת דורשת תשובה אחרת מהחלטה שנשענת על היעדר מעקב רפואי. ערר חזק עונה ישירות על כל נימוק, ומגבה כל טענה במסמך.

תקנה 195א קובעת מנגנון שמעטים מכירים. אם ועדת הערר דחתה את הערר ולא קבעה מועד לבדיקה מחודשת, בדיקה מחודשת תיערך רק אחרי שחלפה שנה מיום ההחלטה (תקנה 195א(ג)). אם גם בבדיקה המחודשת לא נמצאתם כשירים, תוכלו להיבדק שוב רק שנתיים אחרי החלטת הוועדה (תקנה 195א(ד)). לבקשה צריך לצרף "חוות דעת מפורטת החתומה בידי רופא מומחה" (תקנה 195א(ה)).

נניח שנהג עבר התקף ראשון לפני ארבעה חודשים, ורופא המכון קבע שעדיין לא חלפה תקופה מספקת בלי התקפים. אם הערר יידחה בלי מועד לבדיקה מחודשת, הנהג ימתין שנה מיום החלטת הוועדה, גם אם כעבור חודשיים כבר יעמוד בתקן הרפואי. אם יבקש מהוועדה, כבקשה חלופית, לקבוע מועד לבדיקה מחודשת בתום התקופה, ההמתנה עשויה להתקצר לחודשים ספורים.

לכן כדאי לנצל את 30 הימים כדי לאסוף חוות דעת של הרופא המטפל ובדיקות עדכניות, ולהגיש בתוך המועד ערר מבוסס ומגובה במסמכים.

בפקודה ובתקנות אין הוראה שמשהה את ההחלטה בזמן שהערר נדון. אם רשות הרישוי פסלה או התלתה את הרישיון, ההחלטה בתוקף עד שתשונה. לפי סעיף 52 לפקודה, הרשות רשאית גם להתלות רישיון אם היא סבורה שבנהיגה יש סכנה לבטיחות התנועה, ובלבד שתזמין את הנהג לבחינות ולבדיקות רפואיות "ששה שבועות מיום שהחליטה" על ההתליה.

על החלטת רשות הרישוי שניתנה אחרי החלטת הוועדה אפשר לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים, תוך 60 יום מהיום שבו הודיעו לכם על החלטת הוועדה. סעיף 55(א1) לפקודה קובע: "ערעור כאמור יהיה בשאלה משפטית בלבד". כלומר, בית המשפט אינו בודק מחדש אם אתם כשירים לנהוג, אלא אם ההחלטה התקבלה כדין: האם היא מנומקת, האם הוועדה שקלה את הראיות שהוגשו לה, והאם נשמרה זכות הטיעון.

ראיות חדשות ככלל אינן מתקבלות בערעור (תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי). חוות דעת שלא הוגשה לוועדה עלולה לא להגיע לשופט בכלל. גם הגשת הערעור אינה מעכבת את ההחלטה (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)), אבל אפשר לבקש מבית המשפט עיכוב ביצוע בבקשה מנומקת (תקנה 43 לאותן תקנות).

המסמך של מרכז המחקר של הכנסת מתאר מערכת שחסרים בה נתונים בסיסיים. משרד הבריאות הסביר שם ש"בסיס המידע של המרב״ד אינו מהימן". כשנשאלו מי אחראי לוועדת הערר, משרד הבריאות השיב שמשרד התחבורה אחראי, ומשרד התחבורה השיב שמשרד הבריאות אחראי. נציג ארגון נכי צה״ל מתח שם ביקורת על כך שאגרת הערר מוטלת על הפונה "גם אם ועדת הערר פסקה לטובתו". מסמך נוסף של מרכז המחקר, מינואר 2026, מביא את טענת פורום חברות התחבורה הציבורית שהתהליך מול המרב״ד למועמדים לנהיגה באוטובוס נמשך בממוצע כמעט שנה.

מהצד השני עומדת בטיחות הדרכים: נהג עם מחלה שאינה מאוזנת מסכן את עצמו ואחרים, והמערכת צריכה לפעול בזהירות. תיקון התקנות מ-2026 נוגע בשני הצדדים: הוא מאפשר לרשות הרישוי לאשר גופים שיפעלו כ"מרכז בדיקות רפואיות", והוא מחייב לבסס כל הגבלה על ממצאים. אבל לא מצאנו נתונים רשמיים עדכניים על שיעור העררים שמתקבלים או על משך ההמתנה.

אם קיבלתם החלטה, פעלו לפי הסדר הזה. מי שנפסל גם בגלל עבירה, למשל אחרי נהיגה בשכרות, ימצא הסבר על המסלולים האחרים בכתבה על שלילת רישיון ופסילה מנהלית. כתבות נוספות על רישיון ועבירות תעבורה מרוכזות במדור דיני התעבורה.