נהיגה תחת השפעת קנאביס: למה אין סף, ומה עם רישיון רפואי

סעיף 64ב לפקודת התעבורה מגדיר "שיכור" בכמה דרכים, וכל אחת מספיקה לבדה. באלכוהול, הקו עובר בריכוז מספרי. אצל רוב הנהגים הסף הוא 240 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף (תקנה 169א). אצל נהג חדש, נהג עד גיל 24, נהג ברכב מסחרי או רכב עבודה מעל 3,500 ק״ג ונהג ברכב ציבורי, הסף הוא 50 (סעיף 64ב(א)(3א)). הסבר מלא על אלכוהול, פסילה מנהלית והליך בבית המשפט נמצא בכתבה על שלילת רישיון ונהיגה בשכרות.

בסמים ההגדרה שונה. שיכור הוא גם "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן", בלי שום סף. כלומר, לא צריך להוכיח שהסם השפיע על הנהיגה. נוהל המשטרה לטיפול בעבירות שכרות מדגיש שהעבירה מתקיימת בלי קשר לכמות הסם שנמצאה.

"סם מסוכן" מוגדר לפי פקודת הסמים המסוכנים, והרשימה שבה כוללת גם חומרים שנמצאים בתרופות מרשם, כמו אוקסיקודון. גם קודאין מופיע ברשימה, אבל הפקודה מחריגה תכשירים מוצקים עם עד 0.1 גרם קודאין למנה ותכשירים נוזליים בריכוז של עד 2.5%. החוק מאפשר לשר הבריאות להחריג סמים מההגדרה, אבל נוהל המשטרה מציין ש"שר הבריאות טרם קבע" חריג כזה. מי שמטופל בתרופה כזו באופן קבוע ונוהג כדאי שיתייעץ על כך עם הרופא המטפל וישמור תיעוד רפואי.

לפי משרד הבריאות, ביוני 2026 היו בישראל כ-145,800 מטופלים עם רישיון או מרשם בתוקף לקנאביס רפואי: כ-112,400 בעלי רישיון וכ-33,300 בעלי מרשם. כל מטופל כזה שנוהג כפוף לאותו כלל: אין סף, ואין חריג לטיפול רפואי. לפי נוהל 106 של משרד הבריאות, רופא שסבור שמטופל אינו כשיר לנהיגה בגלל הטיפול בקנאביס צריך לשקול לדווח על כך למכון הרפואי לבטיחות בדרכים.

מבקר המדינה כתב בדוח על הבטיחות בדרכים (2024) ש"קנביס הוא סם מסוכן לעניין זה, גם כאשר הוא משמש לצרכים רפואיים", ולכן מי שנוהג כשבגופו קנאביס או תוצרי הפירוק שלו, "שיכולים להימצא גם שבועות וחודשים אחרי השימוש האחרון", עובר עבירה של נהיגה בשכרות. כלומר, נהג שהשתמש בקנאביס לפני ימים ואינו מושפע עוד עלול להיחשב שיכור.

ב-2018 חתם שר הבריאות על תקנות שנועדו לקבוע מתי מטופלים בעלי רישיון לקנאביס יוכלו לנהוג ברכב פרטי. לפי תיאור מבקר המדינה, התנאים נגעו למינון החודשי, למספר השעות שחלפו מהשימוש, להיעדר תרופות פסיכואקטיביות אחרות ולמעקב רפואי כל חצי שנה.

התקנות לא נכנסו לתוקף. לפי תשובת משרד הבריאות למבקר, השר לביטחון הפנים, המשטרה, משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים התנגדו להן "בשל חוסר היכולת לאכוף אותן". ב-2022 פורסמה טיוטה חדשה, וגם היא לא נכנסה לתוקף.

המשמעות: כללים של מספר שעות אחרי השימוש, שמופיעים באתרים שונים, לקוחים מתקנות שלא נכנסו לתוקף, ואינם הגנה. רישיון לקנאביס רפואי מתיר להחזיק ולהשתמש בסם, אבל אינו מתיר לנהוג כשהוא בגוף.

שוטר רשאי לדרוש בדיקת רוק גם בלי חשד. תוצאה חיובית יכולה לבסס חשד סביר שמצדיק בדיקת שתן או דם, אבל "לא יורשע אדם בעבירה לפי סעיף 62(3) על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד" (סעיף 64ב(א3)(4)). המשטרה כתבה בתשובתה למבקר המדינה, שהובאה בדוח מ-2024, שבגלל פערים בחקיקה היא "מנועה כיום מלבצע את בדיקות הרוק האינדיקטיביות בשטח".

בדיקת שתן או דם אפשר לדרוש רק מנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים, או כשיש לשוטר חשד סביר שהנהג שיכור (סעיף 64ב(ב)). בדיקת דם נעשית בידי בעל מקצוע רפואי. לפני כל דגימה השוטר צריך להסביר את מטרתה, לבקש את הסכמתכם ולהסביר את המשמעות המשפטית של סירוב (סעיף 64ב(ב2)), ואחריה מגיע לכם מיד העתק של הדוח (סעיף 64ג). כדאי לבקש אותו ולשמור אותו.

שוטר עורך גם בדיקת מאפיינים של ההתנהגות והמראה. היא יכולה לשמש ראיה לכך שנהג היה "נתון תחת השפעת" סם, אבל אינה תחליף לבדיקת מעבדה כשהטענה היא נוכחות של סם בגוף.

נהגים רבים סבורים שאם לא ייבדקו, לא תהיה ראיה נגדם. סעיף 64ד(א) סוגר את האפשרות הזאת: מי שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר "יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)". כלומר, סירוב לתת דגימת נשיפה, שתן או דם נחשב בעצמו נהיגה בשכרות. סירוב לבדיקת רוק, לעומת זאת, מבסס לפי נוהל המשטרה חשד שמאפשר לדרוש בדיקת שתן או דם. החריג הבריאותי חל רק על בדיקת דם שלא בוצעה בגלל חשש לפגיעה בבריאות (סעיף 64ד(ג)).

נניח שנהג שהשתמש בקנאביס לפני יומיים נבדק אחרי תאונה קלה, ובדיקת השתן מגלה תוצרי פירוק. אם קצין משטרה סבור שיוגש כתב אישום, הוא רשאי לפסול את הרישיון מיד ל-30 יום. אם הוא סבור שהעבירה גרמה לתאונה שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש, הוא רשאי לפסול ל-60 יום (סעיף 47). אפשר לבקש מבית המשפט לבטל את הפסילה המנהלית אם הביטול "לא יפגע בבטחון הציבור" (סעיף 48). אם יורשע, הוא צפוי לפסילה של שנתיים לפחות (סעיף 39א) ול-10 נקודות. פסילה קצרה יותר אפשרית רק "בנסיבות מיוחדות".

גם אחרי הפסילה הדרך לא נגמרת. לפי משרד התחבורה, מי שנפסל ל-12 חודשים או יותר בגלל נהיגה בשכרות חייב להיבדק אצל הרופא המוסמך לפני שהרישיון מוחזר לו, כלומר במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. נהג חדש שנפסל בגלל העבירה, ובעל רישיון לרכב פרטי שנפסל ל-3 שנים או יותר, יצטרכו לעבור גם מבחן עיוני ומבחן מעשי. על החלטה של המכון אפשר לערור, כפי שמוסבר בכתבה על ערר על החלטת מרב״ד. בנוסף, הזמן עד שמפקידים את הרישיון אינו נספר בתקופת הפסילה (סעיף 42(ג)(1)).

צד אחד טוען שסם בגוף מסכן את התנועה, ושאין בדיקה פשוטה בשטח שמודדת השפעה של קנאביס כמו שהינשוף מודד אלכוהול. לכן, לפי התשובה שהובאה בדוח המבקר, גופי האכיפה התנגדו לתקנות 2018 בגלל הקושי לאכוף אותן.

הפער ניכר גם בנתוני האכיפה. לפי נתוני אגף התנועה שהוצגו בוועדת הכנסת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול בדצמבר 2025, ב-2024 נפתחו 196 תיקים על נהגים שיכורים שהיו מעורבים בתאונות. באותה שנה נפתחו 25 תיקים בחשד לנהיגה בהשפעת סמים.

הצד השני טוען שהחוק מעניש נהגים שכבר אינם מושפעים, ובהם מטופלים שהמדינה עצמה אישרה להם את הטיפול. הפער הזה פתוח כבר שנים: התקנות למטופלים לא נכנסו לתוקף, ובדיקת הרוק שהחוק מתיר לא בוצעה בשטח, לפי מה שהמשטרה כתבה למבקר המדינה. עד שהסוגיה תוכרע, מי שמשתמש בקנאביס צריך להניח שכל שארית בגוף עלולה להיחשב שכרות.

אם נעצרתם לבדיקה או נפסלתם, פעלו לפי הסדר הזה. תשובה קצרה על ביטול פסילה מנהלית נמצאת גם בשאלה על שלילת רישיון בגלל שכרות.