הליך גירושין בישראל שלב אחר שלב: המדריך המלא

מאז נכנס לתוקף החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, מי שרוצה לפתוח בהליך גירושין אינו יכול, ככלל, להגיש ישר תביעה. קודם מגישים בקשה ליישוב סכסוך — טופס קצר, בלי טענות ובלי האשמות — לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.

מרגע הגשת הבקשה נכנסת לתוקף תקופת עיכוב הליכים של 45 ימים (שניתן להאריך), שבמהלכה אף צד לא יכול להגיש תביעות. בתקופה הזו מוזמנים שני בני הזוג לפגישות מהו"ת — מידע, היכרות ותיאום — ביחידת הסיוע שליד הערכאה, עם עובדת סוציאלית או גורם מקצועי אחר. המטרה: לבדוק אם אפשר להגיע להסכמות בדרכי שלום, בגישור או במשא ומתן, לפני שהמלחמה המשפטית מתחילה.

חשוב לדעת: התקופה הזו לא חוסמת סעדים דחופים. אם יש חשש לאלימות, להברחת רכוש או לחטיפת ילדים — אפשר לבקש מבית המשפט סעדים זמניים גם במהלך עיכוב ההליכים.

כאן נמצא הפיצול המפורסם של הליך גירושין בישראל:

ההבדל בין הערכאות אינו רק פרוצדורלי. בית הדין הרבני דן לפי הדין העברי, ובית המשפט לפי הדין האזרחי, ובחלק מהסוגיות — למשל מזונות אישה או משקלה של בגידה — התוצאות עשויות להיות שונות. לכן לבחירת הערכאה יש לפעמים משמעות ממשית.

"מרוץ הסמכויות" הוא הכינוי לתחרות על השאלה איזו ערכאה תדון בעניינים הכרוכים. הכלל הבסיסי: הערכאה שאליה הוגשה התביעה קודם — קונה סמכות.

איך זה עובד בפועל? בן זוג שמגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני יכול "לכרוך" בה את ענייני הרכוש ומזונות האישה, וכך למשוך אותם לבית הדין. כדי שהכריכה תתפוס, הפסיקה דורשת שלושה תנאים: תביעת גירושין כנה, כריכה כנה וכריכה כדין (מפורשת ומפורטת). מנגד, הצד השני יכול להקדים ולהגיש תביעות רכוש ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה — ואז הן יידונו שם.

חוק יישוב הסכסוך ריכך את המרוץ אבל לא ביטל אותו: בתום תקופת עיכוב ההליכים, מי שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך מקבל פרק זמן קצר (15 ימים) שבו רק הוא רשאי להגיש תביעות לערכאה שיבחר. כלומר, גם היום יש משמעות אסטרטגית לשאלה מי פנה קודם ולאן — ועורכי דין בונים סביב זה את תכנון ההליך.

אם הצלחתם להגיע להבנות — בעצמכם, בגישור או במשא ומתן בין עורכי דין — המסלול נראה כך:

זוגות עם הסכמות מלאות יכולים לסיים את התהליך כולו בתוך חודשים בודדים. אגב, מי שחתם בשעתו על הסכם ממון מגיע לשלב הזה עם רוב העבודה כבר עשויה.

כשאין הסכמות, כל אחד מהצדדים מגיש את תביעותיו — גירושין, רכוש, ענייני ילדים, מזונות — לערכאה שבחר, וההליך מתנהל כמשפט לכל דבר: כתבי טענות, גילוי מסמכים, תסקירים, חוות דעת מומחים (אקטואר לרכוש ופנסיה, שמאי לדירה), דיוני הוכחות ופסק דין. הליכים כאלה נמשכים בדרך כלל בין שנה לכמה שנים, תלוי במורכבות ובעומס.

בבית הדין הרבני, תביעת גירושין נבחנת גם דרך "עילות גירושין" מהדין העברי. כשצד מסרב להתגרש למרות שנפסק שעליו לעשות כן, לבית הדין סמכות להטיל על סרבן הגט צווי הגבלה — שלילת רישיון נהיגה, עיכוב יציאה מהארץ, פגיעה בחשבון הבנק ובמקרים חמורים אף מאסר.

גם באמצע מסלול מתדיין אפשר — ולרוב כדאי — לחזור לשולחן המשא ומתן. חלק גדול מהתיקים מסתיים בהסכם בשלב כלשהו, פשוט אחרי שהתבזבזו זמן, כסף ועצבים.

גישור הוא הליך וולונטרי שבו מגשר ניטרלי — לרוב עורך דין משפחה או איש טיפול מוסמך — עוזר לכם לבנות הסכם בעצמכם. היתרונות מוחשיים: ההליך מהיר וזול משמעותית מהתדיינות, דיסקרטי (אין פרוטוקולים פומביים), ובעיקר — הוא משאיר את השליטה בידיים שלכם ושומר על יכולת לתקשר גם אחרי הגירושין, מה שקריטי כשיש ילדים משותפים. מה שנאמר בגישור חסוי ולא ישמש כראיה אם ההליך ייכשל.

גישור אינו מתאים לכל מצב — למשל כשיש אלימות, פערי כוחות קיצוניים או הסתרת נכסים — אבל ברוב המקרים הוא לפחות שווה ניסיון אמיתי. גם מי שהולך לגישור צריך ליווי של עורך דין מטעמו, שיבדוק את ההסכם לפני חתימה. מדריכים נוספים בתחום תמצאו בעמוד משפחה וגירושין של טופדין.